זכרון והנצחה

ביום הזכרון 2013 נערך, בכל שנה, טקס "שרים לזכרם" ברחבת משכן הכנסת בירושלים. בשנה זו הטקס נערך תחת הנושא "במותם ציוו לנו" אשר הביא סיפורים של משפחות שההנצחה לזכר יקירם היא עשייה למען הכלל, עמותות לטובת ציבורים נזקקים וכל מפעל למען הרבים.

אתר זה "ארץ זוכרת יושביה" נבחר להיות אחד מהסיפורים שהובאו בפני אלפי המבקרים בטקס.

בסרטון אפשר לראות את הכתבה שהוכנה והקרנה על המסכים בטקס, ואשר צפו בה כל אורחי הטקס כמו גם מי שצפה בו בערוצים, 1, 33 ו-99 ערוץ הכנסת.

 

 

 

 

אתר "ארץ זוכרת יושביה" הינו זוכה פרס "קרן ענבר" - המרכז למורשת המודיעין (מ.ל.מ) לשנת 2008.

 

בחמישי למרץ 2003 נרצח הבן שלי, אסף, כמעט בן 17 שנים, בפיגוע באוטובוס קו 37 בחיפה.

אני זוכר ומזכיר אותו יום יום, שעה שעה. משגיליתי כי המדינה אינה מתעדת הנצחות חללי טרור, משגיליתי כי אזרחים אשר נפלו מיד אוייב אינם נחשבים כחללי מערכות ישראל, משגיליתי כי למדינה לא אכפת זכרונם של אלו שנפלו בגללה ובשבילה לקחתי על עצמי את הפרוייקט לזכור ולהזכיר.

בתחקיר שנמשך קרוב לשנה איתרתי בישראל מאות הנצחות לחללי טרור החל מ-1913 ועד ימינו אנו, נסעתי ממקום למקום, צילמתי את ההנצחות, לעיתים קיבלתי צילומים מאנשים שאכפת להם, שנושא ההנצחה חשוב להם. ככל שהצטבר אצלי יותר מידע ויותר תמונות ידעתי שאני חייב לחלוק את המידע, את הזכרון הלאומי, את המאגר נתונים היחיד הקיים בישראל עם הציבור הרחב. עם האנשים שרוצים לזכור, עם המשפחות שלא יכולות לשכוח, עם הסטודנטים שמחפשים מידע עם כל מי שרוצה לדעת בארץ או בחו"ל. 

כל אחד יכול להיכנס לאתר, למצוא הנצחה שמעניינת אותו, לקרוא על האירועים שהביאו להנצחה, לראות את תמונות אתר ההנצחה ולהניח פרח עם מסר למשפחות ולאלו שיבואו אחריו לראות וללמוד.
 

בספר יואל פרק א' נכתב "ההיתה זאת בימיכם ואם בימי אבותיכם; עליה לבניכם ספרו ובניכם לבניהם ובניהם לדור אחר". מסר זה חקוק מעל הכניסה ליד ושם בירושלים. וכמו שחובה לספר ולזכור את השואה שעבר עם ישראל וכמו שחובה לספר ביציאת מצרים, חובה עלינו לספר ולזכור את אלו שנפלו חלל בישראל, נפלו על הקמתה, נפלו על קיומה השפוי והנורמלי כמדינה ככל המדינות.

 

בחרתי להציג בדף הבית של האתר את המשפט שכתב יורם קניוק "עם המאבד את זכרונו מאבד את חייו" כי הוא ממצה את מטרתו של אתר זה. לזכור ולא לשכוח הוא המוטו שעומד מאחורי אתר זה ומאחורי כל אתר הנצחה אשר מתועד בו.
 

מזה למעלה ממאה שנה מתחוללת בחלקת הארץ הקטנה הזאת מלחמה רצחנית על הזכות לחיות פה. מדינת ישראל בחרה לספור את מתיה במלחמה הזו החל משנת 1860 אותה שנה שנחשבת בעיני רבים לתחילת היישוב מחדש של ארץ ישראל, השנה בה יצאו ראשוני היהודים מבין חומות ירושלים כדי לישב את הארץ כולה.
החל מאז גם החלו הערבים תושבי הארץ לשדוד ולרצוח ולפרוע במתיישבים לעיתים רבות בחסות הריבון התורכי ולאחר מכן הבריטי.

בקרב הנופלים ישנם מפורסמים יותר ויש מפורסמים פחות, ישנם אלה שהילה של גבורה נקשרה למותם דוגמת יוסף טרומפלדור, וישנם אלה שזכורים בזכות עשייתם דוגמת יוסף חיים ברנר.
לאורך השנים ידעה המדינה מלחמות וגלים של פורענויות, גל החדירות מרצועת עזה בשנים לפני ואחרי מלחמת קדש, באיזור החולה לפני מלחמת ששת הימים, מלבנון בשנות השבעים.
בשנים האחרונות החל מסתיו שנת 2000 מתנהלת ברחובות הערים "מלחמת העורף", במלחמה זו החללים הם הזקן והילד והאשה והפועל קשה היום. המלחמה מתנהלת באוטובוסים במסעדות ובבתי הקפה. החזית היא בעורף.

 

בני משפחתם של הנופלים במלחמה זו לא מוכנים לקבל את נפילתם סתם כך ורוצים לראות המשכיות וזכרון. ההנצחה היא צורך כמעט בלתי נשלט. בני משפחה וחברים מקימים אנדרטאות, גני משחקים,מגרשי ספורט ועוד ועוד מפעלי הנצחה רק כדי שלא ישכחו. ככותרת ספרה של אילנה שמיר "לבל יהיו כלא היו".

 

כמו שהציטוט מיואל אומר, מצוות העברת סיפור חיינו ויותר מכך סיפור מותנו בארץ הזו חייב לעבור לדורות הבאים. סיפור מלחמתנו בארץ הזו יועבר לדורות הבאים בין היתר על ידי ההנצחות המפוזרות בארץ וברחובות הערים.

 

אתר זה מביא את הנצחות חללי הטרור ופעולות האיבה במדינת ישראל. כל הנצחה תועדה וצולמה, מקומה בארץ נרשם, תמונות ההנצחה מובאות באתר.

ישנם אתרי הנצחה רבים בישראל שעדיין לא נמצאו ואולי בעזרת אתר זה הרשימה תושלם ותהיה למאגר היחיד במדינת ישראל המביא את סיפורם של אלו שלא ראוי שישכחו לעולם.

 

סיפורו המלא של האתר ושל פרוייקט התיעוד מובא באתר תחת הלינק "אודות".

 

יוסי צור, אבא של אסף (בלונדי) צור, כמעט בן 17 בהירצחו בפיגוע אוטובוס קו 37 בחיפה בחמישי למרץ 2003.
חיפה, 2006