בבוקר ד' בניסן תש"ח (13.04.1948) יצאה שיירה גדולה מלב ירושלים היהודית בדרכה להר הצופים הנצור (ההר היה מוקף בכוחות ערבים והגישה לבית החולים בהר היתה רק בשיירות לפי הסדר עם הבריטים). השיירה כללה 9 כלי רכב משוריינים מהם 2 משורייני קרב ובהם אבטחה של חברי ההגנה, 2 אמבולנסים, 2 אוטובוסים ו- 3 משאיות. בשיירה היו כ- 120 נוסעים, ביניהם עובדי רפואה של בית החולים הדסה, עובדי האוניברסיטה העברית, אנשי ההגנה מגיני ההר, חולים, מבקרים ועוד.
לאחר קבלת אישור מהמשטרה הבריטית שהדרך בטוחה, נכנסה השיירה לאיזור הערבי שבו עברה הדרך להר הצופים, דרך שהשלטון הבריטי התחייב לאבטח. בשעה 09:40 הגיעה השיירה לעיקול בדרך, בלב שכונת שיח ג'ראח הערבית, ואז התפוצץ מטען גדול שהערבים הטמינו בכביש לפני משוריין האבטחה הראשון ובכך נחסמה דרכו ודרך השיירה כולה. מיד פתחו הערבים באש כבדה מהבתים משני עברי הכביש על כל השיירה. 5 כלי רכב הצליחו להסתובב ולחזור לחלק היהודי תוך כחצי שעה ללא אבידות, 4 כלי רכב נותרו לכודים: משוריין החלוץ, אמבולנס ושני האוטובוסים המשוריינים. בארבעת כלי הרכב שנלכדו היו כ- 90 נוסעים.
בשעות לפני הצהריים נעשו נסיונות לחלץ את נוסעי השיירה, תחילה בידי כוח בריטי קטן ואחר שני נסיונות של ההגנה באמצעות משוריינים, אך נסיונות אלו כשלו. כל הזמן הזה ירו ממשוריין החלוץ אל הערבים ובכך מנעו התקרבותם. בשעה 2 בצהריים הצליחו הערבים להצית את שני האוטובוסים שהיו בסוף השיירה וגרמו לעשרות נפגעים, ורק ב- 4 אחר הצהריים הצליחו הבריטים לאלץ את הערבים להפסיק את האש והחל חילוץ הניצולים והנפגעים. אז התברר כי נהרגו 77 מנוסעי השיירה, בהם 67 חיילים ו- 10 אזרחים.
לזכרם הוקמה פינת הזכרון בבית החולים הדסה הר הצופים.
התמונות צולמו על ידי אבי דרור.