ספר זכרון

אני מקצר מאד בתיאור פה מפני שאני מצרף קישורים מהתקשורת מתקופת יציאת הספר לאור, לפני יום הזכרון 2023.

הנה הטקסט שכתוב בכריכה האחורית שמסביר מהו הספר ומה המסר שלו.

שנינו ישראלים שאוהבים את המדינה ורוצים שיהיה בה טוב לילדינו ונכדינו. שנינו הורים שכולים. שנינו עוסקים בפעילות חברתית ובהנצחה, גם אם בכיוונים שונים הנובעים מההבדל בין הדעות הפוליטיות שלנו. החלטנו באופן מודע שחשוב יותר לשמר את המשותף מאשר לריב על השונה.

במרץ 2003 נרצח אסף צור בפיגוע בחיפה.

בקיץ 2006 נפל נמרוד שגב במלחמת לבנון השנייה.

מתוך ייסורי הכאב והאובדן פנו יוסי, אביו של אסף, ואיריס, אימו של נמרוד, לעשייה פוליטית. יוסי פועל בדבקות להחמרת הענישה וההרתעה של מחבלים: איריס שותפה בפורום המשפחות השכולות הישראלי-פלסטיני.

יוסי רואה בדעותיה של איריס תמימות הרת אסון. איריס רואה בדעותיו של יוסי יאוש שרק יגביר את מעגל הדמים.

ברגישות, בכבוד ובלי לעשות זה לזה הנחות החליטו יוסי ואיריס לשטוח אם סיפורם האישי – וסיפורה של הישראליות כולה. הם מדברים על כל מה שאסור לדבר עליו: ההיררכיה של השכול, הכעס על האחראים למות בניהם, היאוש מול עמדתן של משפחות שכולות "מהצד השני" והמאבק ההרואי, הבלתי אפשרי, בסופיותו של המוות.

שמאל ימין שכול הוא מסמך ישראלי יוצא דופן, אמיץ ומרגש. בתקופה בה נדמה שהשסע הפוליטי מאיים להכריע אותנו, הספר מכריח את הקורא משני צידי המפה הפוליטית להטות אוזן, לפתוח את הלב, ולקבל את הנחת היסוד של המחברים: על אף המחלוקות והדרכים השונות – הם ימשיכו לאחוז בהערכה, בכבוד ההדדי ובקשר בינהם.

 לחץ כאן לכתבה בידיעות אחרונות במוסף לשבת, 13 אפריל 2023, אריאלה רינגל הופמן.

לחץ כאן לראות כתבה מערוץ 11 שעשה רובי המרשלג

לחץ כאן לכתבה במאקו על הספר והתהליך של כתיבתו

עפרה לקס כתבה על שכול ובין היתר גם עלינו אבל מזוית שונה, היא עזרה לנו לצאת ממחסום ותקיעה כשלא ידענו איך להמשיך. תודנו נתונה לה, כמובן.