גן ילדים בלוד

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, פתח בשעה שש וחצי בבוקר ארגון הטרור חמאס בירי טילים ורקטות מרצועת עזה לדרום ולמרכז ישראל. בשעות הבאות חדרו אלפי מחבלים את גדר הגבול מרצועת עזה למדינת ישראל והחלה מתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה - קיבוצים ומושבים, על הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות, על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור.

המחבלים החריבו בתים ביישובים רבים, רצחו כ-800 אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות, וחטפו לרצועת עזה מאות ישראלים ועובדים זרים. בהמשך התברר שחטפו גם גופות, וחלק מהחטופים נרצחו בהיותם ברצועת עזה.

למעלה מ-350 חיילים ושוטרים נפלו באותו יום, בטרם הצליחו כיתות הכוננות המקומיות וכוחות צה"ל להשתלט על השטח.

בבוקר זה החלה מלחמה.

נוה לקס ז״ל מסיירת מטכ״ל קפץ לדרום והגיע לקיבוץ בארי, הוא נלחם כמו אריה בשביעי לאוקטובר. שעות ארוכות עבר בית בית וחיסל מחבלים. אחר הצהריים נהרג מצרור של מחבל שהתחבא בגרם מדרגות. חנוך דאום כתב בפייסבוק: "הייתי לפני כמה ימים בבית הזה בבארי. הרגשתי את רוחו של נוה. אני מלווה כמה מחבריו שנפצעו בקרבות ההם וראו את נוה נושם את נשימותיו האחרונות.

הכרתי אותו קצת. הוא היה בביתי כמה פעמים. ילד צנוע, מתוק וחכם. נוה אמר בחייו: ״במקום שבו צריך אותי, שם אני אהיה״. "

אמו עפרה סיפרה עליו בגל"צ: סגן נוה אלעזר לקס ז"ל, בן 21 מלוד, היה לוחם בסיירת מטכ"ל ונפל בשבת השחורה בקרבות בבארי. אמו, עפרה, נזכרת: "כמו כל מי שהחליט לשים את חייהם של אחרים לפני שלו באותה השבת - הוא היה גיבור. הוא היה ילד מלא שמחת חיים ששילב בין ערכיות לבין אהבה. בשיחתו האחרונה באותה השבת חברתו שאלה אותו לאן הוא הולך - והוא אמר 'אני הולך לאיפה שצריך' - ומבחינתנו המשפט הזה מתמצת אותו, הוא תמיד ניסה להיות שם בשביל אחרים". עוד היא מספרת: "בטירונות בסיירת מטכ"ל הוא ראה שחבר שלו מרגיש רע, וכשהחבר חזר מהשירותים חיכה לו ספר וממתק על הכרית - וזה בדיוק נוה, לעבור על הכללים בקטנה, להראות לחבר שרואים אותו ולתת לו גם ממתק וגם ספר".

בחנוכת הגן לזכרו בעירו לוד כתבה אימו בפייסבוק: איך זה יכול להיות שרק לפני רגע ליוויתי אותך לגן, ואתמול כבר קראו גן ילדים על שמך? אני מנסה לענות לעצמי ולא מצליחה.

היית בן 3, והתקשית להיפרד ממני בבקרים, בכל בוקר בכית "אמא אל תלכי" והלב שלי היה מתכווץ. היחיד שהצליח להרגיע אותך היה הסבא גן, סבא ויקטור, "בוא נוה, תעזור לי, תשקה איתי את הצמחים בחצר" הוא היה אומר לך ומושיט לך את הצינור. אתה היית משקה את הצמחים ונרגע, והלב שלי גם היה חוזר למקומו.

שנות הגן שלך היו נפלאות. עיניים סקרניות ושובבות, טיפוס על עצים, קריאת ספרים, משחקי דמיון וחבורות שבהם תמיד אתה המפקד, כי אי אפשר אחרת.

אתמול עיריית לוד קראה על שמך גן ילדים חדש. 'גן נוה'. פשוט כך.

הגן נמצא ליד החווה החקלאית, החווה שבה התנדבת כילד, עם החיות והצמחים, ככה סתם, מיוזמתך. ילדי הגן יעבדו בחווה ויתחברו לארץ דרך הידיים מגיל קטן. כל כך אתה!

מחמם את הלב שראש העיר, יאיר רביבו, וכל אנשי העירייה זוכרים אותך, ורוצים לגדל את הדור הבא של העיר על ערכיך. וכל כך נכון להנציח אותך במקום של חיים ושמחה ועתיד. זה לא פלא, הם מדהימים וחוץ מזה הצקת להם לא מעט כשרצית להנציח נופלים, לארגן את יום הזיכרון למרות הקורונה, כשהיית מתנדב מצטיין וכשהבאת את הצוות שלך לעיר.

אתמול אמרתי תודה לגננות הנדירות שלך. היסודות שלך ניטעו פה חזק גם בזכותן.

ואחרי שנגמר הטקס, נשארו התפילות שתהיה שנה טובה ומוצלחת לילדים ולצוות ולכל בית ישראל. ואני נשארתי עם הבכי, הפעם שלי "נוהלי, אל תלך" אני קוראת ומחפשת את סבא ויקטור שירגיע אותי, אבל גם הוא כבר איננו.