בחודש ינואר 1917, כשנתיים וחצי לאחר תחילת מלחמת העולם הראשונה, החלו הבריטים להתקרב לארץ ישראל מדרום. התורכים ששלטו בארץ נערכו לעצירתם בקו הגנה, שהקביל לדרך עזה - באר שבע. לצורך ביצור הקו, הובאו לעיר בעלי מלאכה יהודים רבים מכל הארץ.
באמצע ינואר כבר הייתה באר שבע בטווח הפצצה מבסיסים בריטיים בסביבות אל-עריש, התורכים החלו מפנים ממנה ציוד. בעלי המלאכה, שעבודתם נסתיימה, החלו עוזבים גם הם את העיר.

ביום שני החמישה עשר לינואר 1917 אחרי שכל פועלי הקבלן קטינקא - מהנדס הרכבות הראשי - סיימו את עבודתם והחלו לחזור לבתיהם, נשארה בבאר שבע רק קבוצה בת 30 אנשים, שגם הם היו אמורים לעזוב ביום המחרת. כדי להתחמם מצינת הלילה התכנסו באחד הקרונות ושיחקו בקלפים לאור עששית שניצבה בתוך קופסת שימורים מלאה שמן ובתוכה פתיל צמר גפן. הם כנראה לא צייתו לאזהרת הקבלן להאפיל את פתח הקרון והוא נשאר פתוח. סילון האור סייע ללהק המטוסים הבריטיים לאתר את הקרון המואר ולפגוע בו. 16 פועלים נהרגו, אחרים נפצעו ויתרם לא נפגעו, למרבה המזל.
לאירוע ההפצצה היה המשך מפתיע. בטרם חלף חודש ימים הופל מטוס אנגלי. הטייס ניצל וכשמצאו אותו, התברר כי היה זה לורד סשין [ ואולי ששון?], יהודי מלונדון. הוא שאל: "איזה נזק גרמתי לתורכים לפני כחודש, כאשר הפצצתי את מסילת הברזל בבאר שבע?, הוא סבר שאם בצד המסילה עומד קרון, בוודאי יש בו תחמושת. משנתברר לו שהרג 16 יהודים, לא ידע הטייס את נפשו מרוב צער.
בינואר 1987, במלאת שבעים שנה להפצצה, נערך ליד הקבר טקס "יזכור" מיוחד בנוכחות המשפחות. הלוט הוסר מעל לשלט הנצחה, הקבוע על קיר בית הנתיבות של תחנת הרכבת התורכית הישנה בבאר שבע, סמוך למקום ההפצצה.
על קבר האחים רשומה גם שרה דינה בת חיים וטויבה ברודקין שלה לא נמצאה הנצחה באינטרנט.

לסיפור המלא של האירוע בבלוג של עודד ישראלי לחצו כאן